ונזכור את כולם...
בורשטיין ראובן-רומק
בורשטיין ראובן-רומק, נולד - 1909, נפטר - 23.9.1981

תגובות

אמוץ פלג
אמוץ פלג
יום חמישי 16 אפריל 2015 10:40

בורשטיין ראובן
נולד: 21.4.1909 / ל' ניסן תרס"ט
נפטר : 23.9.1981 / כ"ד אלול תשמ"א
יליד טרנוב בגליציה.
גדל בבית יהודי מסורתי, ועם עלייתו ארצה – קשה הייתה הסתגלותו לעבודות כפיים. אולם, הוא נענה לכל דרישה של סידור העבודה.
הרבה שנים עבד על טרקטור ונהג במכונית משא. במשאית הוביל מחיפה גרעיני מספוא לענפי החי וגם נסע הרבה עם הילדים לטיולים בכל הארץ. בשנותיו האחרונות עבד במפעל השנאים. שמר בליבו אהבה עזה למוסיקה.
בן 72 היה במותו. יהא זיכרו ברוך
על רומק
רומק לחם בגבורה עם המחלות שפקדו אותו מזה שנתיים עד שנכנע.
רומק עלה ארצה לקבוצת חולדה באותה שנה שבה עליתי אני. וכמו לכולם גם לו היה קשה להסתגל לעבודת כפיים. אבל אף פעם לא שמענו אותו מתלונן ותמיד עשה את המוטל עליו. התייחס לכול אחד בנימוס. בלכתו לעבודה היה נעמד ליד בתי הילדים כדי ליהנות ממראה הילדים, ואחר כך היה מספר לי על הנכדים שלי, על כל התעלולים שלהם, וכן של ילדים אחרים. כי הוא אהב מאד ילדים. גורלו התאכזר לו לצערי, הוא לא הקים משפחה, כי לא מצא כאן את זו שדמתה לאהובת ליבו ביופיה ובתכונותיה, היא נשארה בעירו, בגולה. אבל הוא ידע להעניק הרבה אהבה למשפחתו ולילדיהם. הם היו מבלים אצלו את רוב החופשות ורומק ידע לטפל בהם כמו אבא אוהב. רומק ידע גם לרכוש לו ידידים לא מעטים מקרב החברים, כך שביתו נהפך מדי ערב למעין מועדון חברים...הם היו לו לחברה בזמנים הטובים, כאשר היה בריא, ובפרט בעת מחלתו בשנים האחרונות. הם טיפלו בו במסירות נפש ובדאגה ללא גבול. עכשיו כולם התייתמו, והבית התייתם. בעוברי ליד ביתו- חושך ואפילה בכול החדרים, שקט, נדמו צלילי הרדיו והטלביזיה, נדמה המוסיקה שכול כך אהב, אין יותר קולות ידידיו, בני משפחתו ומאד מאד חבל כי רומק איננו עוד. קשה להתרגל למחשבה זו.
הלה היימן
ידידי וחברי הטוב
רומק שהלך לעולמו – היה אדם טוב שאהב את החיים, אהב חברה ואהב שיחה. אמנם היה בודד – אבל לא מבודד מחברים, תמיד היה מוקף חברים וביתו שימש מקום מפגש למספר חברים, שיום יום באו אליו ותמיד התנהלו שיחות על המצב הפוליטי, על הכלכלה, על חיי היום יום בארץ ובקבוצה. הוא היה חלוץ אמיתי ורציני, שעזב בית חם ומסודר והגיע לארץ ישראל עם חזון ציוני חזק להקים בית וחברה מתקדמת על אדמת המולדת. בעבודה הוא ראה ערך עליון של האדם והוא מאד דייק בכול עבודה שעבד.
הרבה שנים עבד על טרקטור ונהג במכונית משא, ובמיוחד אהב את העבודה כנהג משאית. באותן השנים נסעו הרבה נסיעות לחיפה להביא גרעיני מספוא לענפי החי של חולדה. אבל לא רק משא הוביל אלא היה נוסע גם הרבה פעמים לטיולים בכול הארץ, עם ילדי חולדה כי אז עוד לא היו אוטובוסים במועצות האזוריות וילדי הקבוצה טיילו באוטו משא של המשק.
הודות לאחיו מאיטליה שמאד דאג לו ומאד השתדל להנעים לרומק את החיים, טייל רומק הרבה בחוץ לארץ וביקר כמעט בכול ארצות אירופה.
בשנים האחרונות מצב בריאותו התערער, הוא הלך ונחלש – אבל לא ויתר על העבודה, והיה הראשון מבין החברים המבוגרים שהתחיל לעבוד במפעל ושם גם המשיך לעבוד עד מותו.
רומק היה אדם ישר והגון ועדין נפש – וכזה נזכור אותו תמיד.
מאיר וייגל
... ומי מאיתנו – מהנוטרים לשעבר של חולדה בשנות ה- 40, אינו זוכר את רומק כנוטר המקפיד על הלבוש החיצוני, המחכה יחד איתנו למסדר הנוטרים החודשי על מגרש "מכבי" ברחובות ומתייצב לקבל את משכורתו החודשית – 6 לא"י. והוא מתבלט בינינו כ"הגפיר היפה", עם גון פניו הבהיר והנאה. לא אהב להטריד אחרים והיה ממעט בדיבור, אלא רק את ההכרחי לומר.
...והאם נוכל לשכוח את נסיעותינו לטיולים במשאית שלו, אם זה בטיול הראשון שלנו לאילת בשנות ה- 50 הראשונות כאשר הפורד "הפלגמאט" לא הגיע לאילת – כי בגד בו המנוע, בסביבות עין חוסוב – וכולנו הצטופפנו במשאית השנייה של נתן היימן כדי לעבור את הערבה ולהגיע בכל זאת למשאת נפשנו – אילת....
שפטל צוקרמן

הוסיפו תגובה.

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.