ונזכור את כולם...
הייסל ברוך
 הייסל ברוך

נולד : 1.10.1910   /  כ"ז אלול  תר"ע

נפטר :  27.10.1983   /  כ' חשון  תשמ"ד

 

הגיע לחולדה בשנת 1939. דמות מוצקה ומיוחדת במינה בנוף הקבוצה. נולד בהורודנקה – גליציה. בגיל צעיר התייתם והיה נאלץ לדאוג למחייתו. שירת בצבא הפולני ועלה לארץ ערב פרוץ המלחמה העולמית השנייה. בחולדה עבד כנהג במשאית, בגידולי שדה, במספוא, שומר במטעים ונתן יד לכל עבודת העמסה ולכל עבודה קשה. גידל לול עצמאי ואחר כך עבר לגידול עגלים לבשר, כאשר הוא מנצל את שיירי האשפה של המטבח. אהב ילדים, שלא היו לו, ונחשב לאביהם של ילדי החוץ.                                                                                                                 בן 73 היה במותו. יהא זיכרו ברוך

 

בורך הייסל ז"ל

דמות מוצקה, מיוחדת במינה נעקרה מתוכנו בהשאירה חלל ריק. ברוך ז"ל נולד בהורודנקה, בקרבת הגבול הרומני. בגיל צעיר התייתם ונאלץ לדאוג למחייתו מימי נעוריו המוקדמים. עם כניסתו ל"גורדוניה" מצא לו בית במלוא מובן המושג הזה. הקן היה בשבילו הבית, בית הספר והחממה הרוחנית והחברתית.

עם צאתו להכשרה בנדבורנה מצא לו חברה מורחבת, השואפת לאופקים חדשים, ולהגשמת מאוויו האישיים בקבוצה בארץ. הוא האריך ימים וחודשים בהכשרה יותר מכל חבר קבוצה אחר. הוא אהב את נדבורנה, את העבודה במנסרה, ואפילו את ריח העץ. לפי הדין, ולפי הצדק והיושר – צריך היה לעלות ארצה בין הראשונים, בשנת 1932 או 1933, אך בגלל סיבות משונות, כגון: קשיים מצד הפיקציה שלו, וכן גיוסו לצבא הפולני נדחתה עלייתו והוא הצליח להגיע ארצה באניית מעפילים רק  ב- 31.8.1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה.

  הייתה לו לבורך נפש רגישה, שמקצתה אפשר היה להכיר בשיחות עימו, שיחות מלאות טעם, הגיון מיוחד ורגישות רבה לצדק, לסדר, למאמץ בעבודה ולהסתפקות במועט. איש נבון היה ברוך, בעל פילוסופיה משלו והשקפת עולם חברתית, אורגינאלית למדי. עבר משברים רבים, הסתגר בתוכו, התמסר לעבודה שהייתה לעיקר בחייו במשך 44 שנות חייו בארץ.

  אהב חברים אחדים, ומסירותו להם הייתה ללא גבול. אהב ילדים ולא זכה לילדים משלו. תפילה אחת הייתה לו בשנים האחרונות: לא ליפול למעמסה על אחרים, אפילו לא לקבוצה. אגר פרוטה לפרוטה – כדי להבטיח לעצמו קיום ללא חסדי אחרים... ואמנם לא נפל למעמסה. עד יומו האחרון שקוע היה בעבודתו. ברוך ז"ל איננו – אך דמותו תיזכר בתוכנו תמיד. ליבנו עם גניה באבלה הכבד.

על בורך כי איננו

....כשהיינו נערים ונערות בתחילת שנות התבגרותנו – גילינו את ברוך והוא גילה אותנו. כול יום בשעות אחרי הצהריים היינו הולכים לסוכת השמירה שלו, המשקיפה על כול המשק והנטועה בלב ליבו של מטע התפוחים של אז. שעות היינו שרים ומפזמים איתו שירים רוסיים כמיטב גרוננו והוא היה מאושר מכך. היה מעניק לנו את הפירות היפים ביותר, אותם קטף למעננו מבעוד יום. וכאילו היה זה רק תמול שלשום – רואה אני את מבט עיניו הזורחות ואת העונג והאהבה שקרנו מעל פניו. היו אלה בשבילנו שעות של התפרקות ועליצות נעורים, ואילו בשבילו – נדמה לי שהיה בזה הרבה מעבר לכך. ברוך היה די בודד בחברתנו, אם כי אכפת היה לו על כל אחד, ידע על כל מה שהתרחש ולא היסס לנקוט עמדה ולהביע את דעתו על כול מה שקרה והתרחש בקבוצה, אך לא במעמדים רשמיים או פומביים.

יהי זיכרו ברוך

תגובות

אין כרגע תגובות. היו הראשונים להגיב.

הוסיפו תגובה.

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.