ונזכור את כולם...
היימן מיכה (מישק'ה)

היימן מיכה

נולד:    1.5.1943 /  כ"ו ניסן  תש"ג

נפל:    בקרב על ירושלים בגבעת התחמושת במלחמת

          ששת הימים    כ"ז אייר תשכ"ז  / 6.6.1967  

בן להלה ונתן. גדל והתחנך בחולדה. שירת בצנחנים ונפל במילוי תפקידו במלחמה על שחרור ירושלים. בן 24 היה במותו.

מיכה היימן ז"ל

  מיכה נולד באחד במאי 1943, תאריך אשר מסמל הרבה ומתאים מעין כמוהו לדרך חייו. ילדותו הייתה רגילה ונורמאלית, כשל כל ילד רגיל. כבר מילדותו ניחן במבנה גוף גדול מהרגיל, ומתמיד נראה יותר מבוגר מגילו, וכך אף התנהג. היו לו איזשהם תוקף וסמכות – מעבר לגילו, כתוצאה מצירוף של תכונות גופניות ובגרות רוחנית ומוסרית.

  מאז ומתמיד היה כעין מבצר של גאווה ועידוד. בטיולים, במחנות, ובעיקר בחיי יום יום, כאשר היה צריך לבצע משימה מסוימת, או עבודה קשה ואחראית. עד לבית ספר תיכון, לא הצטיין בלימודיו, ולא גילה שום נטייה מיוחדת. אך שם החל פתאום לגלות שטחים חדשים ונטייה טבעית למדעי הטבע ומתמטיקה. הייתה לו דרך מיוחדת בה הגיע לפתרון בעיות, אשר איש לא חשב עליה, ותמיד הייתה קצרה יותר וברורה יותר. הייתה לו מין דבקות במטרה, הגובלת בעקשנות, והיה מסוגל להחזיק כיתה שלימה שעה ארוכה, להתווכח עם המורה ולשכנעו בצדקתו.

  איש העקרונות היה גם בשטח העבודה. לא הייתה עבודה קשה בשביל מיכה. לא נרתע מעולם מעבודה "שחורה", וכל עבודה הייתה מבוצעת במהירות וביעילות, ובהתמדה מעין כמוה. ידענו תמיד – עליו אפשר לסמוך, שהעבודה אשר בה הוא עובד, תבוצע עד תום, ובשלימות. מעולם לא הסביר את דרכו במניעים אידאולוגיים, או במילים יפות. פשוט, זה צריך לבצע וזה יבוצע. אין חוכמות ואין אדם אחר שצריך לבצע זאת במקומו. עד היום ישנם במשק השיאים שלו בשטחי עבודה שונים, שאיש לא הגיע אליהם.

  שטח אחר שבו עשה מיכה חייל – הספורט. למרות מבנה גופו הגדול הוא ניחן בזריזות, ויכולת ניתור ובתגובה מהירה, הרבה מעבר לאנשים מסוגו. הצטיין באתלטיקה קלה וכבדה, כרץ מהיר וכשחקן כדורסל, מה שדורש שילוב של מהירות, זריזות ותגובות מהירות, וקואורדינציה בין חלקי הגוף השונים. תקופת מה חשב להתאמן באתלטיקה, אך הכדורסל משך אותו, והוא הפך לאימת הקבוצות אשר התמודדו איתנו בכדורסל.

  תאבונו לספרים היה רב, ותמיד ראינו בחדרו ספרים מכול הסוגים, רומנים ישראליים, מתורגמים, ספרות יפה. וזוכר אני כשנבחר למזכיר חברת הילדים באיזה להט כתב ודיבר, ניסה למצוא דפוסים חדשים, לשם שינוי פני החברה והבראתה. ידע להוקיע תופעות שליליות, ועמד בכול תוקף שלא תעבורנה ללא תגובה מתאימה. גם כאן ניכרות היו תכונות האחריות שלו, ההתמדה בביצוע והדרך לקראת המטרה.

  לפני גיוסו לצבא לא ידענו במה יבחר להתגייס, אך ידענו כי הוא בז למשתמטים, רק במחנה הקליטה הביע רצונו להתגייס לצנחנים, ובצבא עשה את המוטל עליו באותה הדרך שציינה אותו תמיד.

  היה סגור מטבעו, לא מרבה מלל, אך חבריו ידעו שעליו אפשר לסמוך ואיתו אפשר לעבור באש ובמים. את נפשו ופנימיותו לא הרבה לחשוף, אך הייתה בו איזו נטייה לנפץ "פרות קדושות", להתאים כלים ורעיונות למציאות החדשה. היה מאד ריאלי בדרך חייו, הרבה לטייל ברחבי הארץ בזמן השירות הצבאי, במילואים וקיננה בו אהבה גדולה לנופה של הארץ.

  עם מותו של מיכה, נותר חלל גדול בחברתנו אשר עד היום אנו חשים בו מדי פעם בפעם. אין ניחומים בפינו למשפחתו, נאמר רק זאת: מי ייתן ונהיה ראויים לקורבן אשר הקריב מיכה, כדי שנוכל אנו, חבריו וקרוביו, להמשיך ולחיות, לבנות וליצור בבטחה.

יהי זיכרו ברוך

אמוץ פלג

תגובות

אמוץ פלג
אמוץ פלג
יום שני 28 אוקטובר 2013 18:59

מיכה נקבר בחלקה הצבאית בהר הרצל בירושלים

אמוץ פלג
אמוץ פלג
יום רביעי 13 נובמבר 2013 11:00
למיכה,
אני כותב אליך ממרחק של שנים רבות וממרחק של עולמות שונים ורחוקים כל כך...
במלחמת יום כיפור נפלו בקרב עשרה מבני קיבוץ בית השיטה ואז כתבה דורית צמרת את השיר המופלא : "החיטה צומחת שוב". במילים קצרות ופשוטות היא מבטאת את העצב העמוק שאפף את הקיבוץ והעמק כולו בלכתם. "...זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ולא תוכלו לשוב..." האמירה העוצמתית הזו יחד עם המנגינה הנוגעת ללב של חיים ברקני, מתנגנת בי שוב ושוב ותמיד, כמו במטה קסם, מעלה את דמותך ואישיותך הנדירה בזיכרוני.
היית בוגר ממני ולא התחנכנו באותה שיכבה, אך מכול השכבות הבוגרות אני זוכר אותך בולט באישיותך ובמנהיגותך. חשבתי לעצמי שאולי זהו מותך ההרואי שהבליט כך את דמותך, אך ככל שנוקף הזמן אני חש שהיה שם משהו נוסף ומיוחד שקשר את נפשי להעריך ולכבד אותך במעלה עליונה.
כשחיל נופל בקרב נוטים להאדיר את זכרו בהמון סופרלטיבים ובמילים גבוהות ואילו אני התחברתי דווקא לפשטות , ליושר הפנימי ולמנהיגות הצנועה שלך. אין לי זיכרונות ספציפיים שיתרמו להבנה ברורה של הקשר המיוחד אליך, שנבט וצמח בתוכי עוד בנעורינו, אך תחושתי הפנימית היא שהייתי הולך אחריך באש , שהייתי נותן בך אימון בלתי מעורער, שהייתי מקשיב לתבונתך בשקיקה ובערנות.
עלם חמודות היית בעיני ודווקא כובד דיבורך וכובד גופך, שנעטפו בענווה ובהילה של שקט וביטחון פנימי עמוק- הם שהשרו והשפיעו את מנהיגותך עלי במיוחד ועל כל סביבתך בכלל.
בדמיוני אני רואה אותך במדי הקרב, מיוזע ודרוך כקפיץ, עם המאג הכבד על כתפך, חזק וענק ממדים, מוביל בבטחה ובתושייה את כוח החוד בתעלה המבוטנת של גבעת התחמושת ולפתע נפגע וקורס תחתיך. כשביקרתי שם אחרי המלחמה הבנתי וחוויתי את עוצמתו ומורכבותו של הקרב בו נפלת מכדור שפילח את חזך.
חברים רבים נפלו לי במלחמות ישראל והיום ממרחק השנים אתה והם נחשבים בעיני כיחידי סגולה, ענקים ברוח, אמיצים ללא שאור.
מדי פעם יוצא לי לפגוש את מוצי אחיך והמפגש איתו מפגיש אותי גם איתך. הדמעות נושרות בתוכי פנימה ואני נזכר בך בגאווה, כבוד גדול והערכה רבה.
המודעות של הקורבן הענק, של המחיר הלא יאומן, ששילמנו עבור התקומה הלאומית שלנו - מחלחל ומהדהד בליבי בדמותך הבלתי נשכחת.
זכרך איתי כל עוד אחיה
חגי כהן (2013)
אמוץ פלג
אמוץ פלג
יום חמישי 16 אפריל 2015 10:47
עכשיו הוא רחוק
היה בו השקט הזה, השתיקה הצופנת תבונה חרישית,
והיה איזה חוסן מוצק של כתף ושל גו וזרועות,
והייתה אהבת שתי ידיו למכונה ולכלי. אהבה ממשית.
והייתה מנוחה ושלווה בהילוך. בדיבור. בתנועות.

אנחנו נזכור איך ידע מבטו להקשיב לזולת כמו מצפין רצינות חמורה,
איך היו נכתבים על פניו הרהורים סגורים שאינם אוהבים שותפים,
איך נראה לעיתים כחוצב אבנים בליבו, כפותר משוואה נסתרת,
איך היה במסיבה. במסע. איך היה בלילות השבת היפים.

ראינוהו מניף חבילות של חציר ושותק כמו מניף בליבו גם הרהור פרך.
ראינוהו קולע לסל בשתיקה כאילו נפשו עוד דרוכה לקליעה שאיננה בצחוק.
ראינוהו שוחה בבריכה וכמו מתאפק וכמו את שפתיו הוא נושך,
כי קרוב ושלנו וכאן היה הנער הזה, ובכול קרבתו – גם רחוק.

עכשיו הוא רחוק ואיננו שומעים את קולו, רק הרוח תרעד.
ואנחנו אומרים כי קרוב ושלנו וכאן הוא. לעד.

ע.

הוסיפו תגובה.

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.