ונזכור את כולם...
הויפטמן נעמי-זושקה

נעמי (זושקה)  הופטמן

נולדה : 17.4.1913  /    י' ניסן תרע"ג

נפטרה :  8.1.1987  /  ז' טבת תשמ"ז

            במרץ 1935 הגיעה לחולדה. ב- 1938, אחרי הגשמים העזים וניתוק הקבוצה משאר חלקי הארץ חלתה במחלת ריאות, שהייתה מחלה מסוכנת באותם ימים.

           בשל מחלתה בודדה משאר החברים מחשש להדבקה. במשך למעלה משש שנים שהתה בצפת ובמקור חיים בירושלים. לאחר שיצאה מכלל סכנה חזרה ב – 1945 הביתה. עם שובה לחולדה עבדה במשך למעלה מ – 40 שנה בתפירה.

          בת 73 שנה במותה. יהא זיכרה ברוך

          על זושקה כי איננה

            המומים עומדים אנו נוכח קברה הרענן של זושקה היקרה. בת למשפחה בת שמונה ילדים, שכולם עבדו להקלת פרנסת הבית. בגיל צעיר נכנסה ל"גורדוניה" בעיר בוריסלב, עיר של בארות הנפט בגליציה. אהבה את ההווי של חיים ערים בקן, את השירה והריקודים. משפחתה עברה לעיר הסמוכה דרוהוביץ וגם שם זושקה הצטרפה ל"גורדוניה" המקומית. עם התבגרותה יצאה להכשרה בנדבורנה. גם בהכשרה מצאה סיפוק בעבודה במנסרה שהייתה המרכז הארצי להכשרה. כשנתיים חיכתה לתורה לעלייה.

          זושקה למדה את מקצוע התפירה והפכה להיות בעלת מקצוע מעולה. במקצוע זה עבדה במגדל, לשם עברה קבוצה ג' של "גורדוניה" מגליציה, לאחר העזרה לדגניה ב'. עם איחוד קבוצת "שחריה- מגדל" עם חולדה, בשנת 1934 יצאה זושקה עם בעלה, אלק, לחופשה בת שמונה חודשים להרצליה כדי להרוויח קצת כסף להבאת אחותה ארצה. במרץ 1935 באה זושקה עם בנה הפעוט, גדעון, ועם בעלה לחולדה. בשנת 1938 – אחרי הגשמים העזים והניתוק של הנקודה משאר חלקי הארץ, חלתה זושקה במחלת ריאות, שאז, בהיעדר אנטיביוטיקה, הייתה מחלה מסוכנת, ואת החולים היו מבודדים מהבריאים מפחד הדבקה.

            במשך למעלה משש שנים שהתה זושקה בצפת ובמקור חיים בירושלים. לאחר שיצאה מכלל סכנה חזרה ב- 1945 הביתה. שתי טרגדיות היו בחייה של זושקה בארץ: אחת – המחלה הקשה ושורת הניתוחים שעברה, והשנייה – הניתוק מבנה הפעוט, אשר מגיל שלוש ועד עשר לא זכה לטיפול של אימו. צער זה היה קשה מאד.

            עם שובה לחולדה עבדה במשך למעלה מ- 40 שנה בתפירה, לשביעות רצונן של כל החברות. בעת הראיון המוקלט שערכתי עמה ב- 1981, סיפרה לי זושקה שעד היום יש בלבה כעין נקיפת מצפון, שהיא אינה מצליחה לגמול לקבוצה באותה מידה שהקבוצה נתנה לה, בעת מחלתה הממושכת. הרגעתי אותה שאין אדם אחד, החושב מחשבות כאלה עליה. היא לא נרגעה. זושקה הייתה דמות מלאת חן, תרבותית ביחסיה עם אנשים, שקטה, מלאת טקט וחברה טובה במלוא מובן המושג הזה. הייתה שייכת לדור, שהציונות וההגשמה היו מובנות מאליהן ושצריך לעשות את הכול כדי ליישם אותן.

         על זושקה נעימת ההליכות ומלאת החן שאיננה, דואב הלב.             

          בת 74 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך.

          אריה (לונק) אבנון    

תגובות

אין כרגע תגובות. היו הראשונים להגיב.

הוסיפו תגובה.

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.