ונזכור את כולם...
גלטה ציפורה

גלטה ציפורה

נולדה :  5.5.1012   /   י"ח אייר תרע"ב           

נפטרה :   14.2.1996   /   כ"ד שבט תשנ"ו        

נולדה בסטניסלבוב גליציה בל"ג בעומר, בת לפנחס ואלקה פיסטרייך. האב היה חייט וממנו ירשה כנראה את כשרונותיה ואת המיומנות שלה בתפירה ובגזירה. בשנות מלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה לעזוב את הבית ולנדוד כמו משפחות רבות אחרות. הם הגיעו לכפר קטן בהונגריה ושם עברה עליהם המלחמה. אחרי המלחמה חזרו הביתה לסטניסלבוב ושם התבגרה ציפורה, למדה בבית הספר והתחילה ללכת לסניף "גורדוניה". באותה תקופה למדה לתפור, כי אביה לא יכול היה לשלוח אותה ללמוד בבית ספר תיכון והיא נאלצה לעזור בפרנסת המשפחה. בשנת 1933 עלתה לארץ עם חבריה מ"גורדוניה" ובאה ישר לחולדה. עבדה בסלילת כביש גדרה-באר טוביה, בקטיף תפוזים ברחובות ויחד עם חברות נוספות פתחה מתפרה ברחובות.

  החיים ביער היו מאד אהובים עליה. הייתה שם אווירה רומנטית ולמרות הקשיים היו חיים מיוחדים של חברת אנשים צעירים שידעו גם לעבוד קשה אבל גם לשמוח, לשיר ולרקוד. ציפורה אהבה לספר איך כשעבדה במחסן הבגדים ביער הייתה צריכה לגהץ ביום שישי 30 שמלות לבנות כדי שלחברות יהיו שמלת לבנות לליל שבת. בכל השיחות שיצא לי לשוחח עימה היא הייתה חוזרת ונזכרת בתקופה ההיא, שבעיניה הייתה אחת התקופות היפות ביותר בחייה.

  בחולדה עבדה בכיבוש זיתים, ברפת, תעשיית גבינה, בבתי ילדים, כסייעת שיניים ואחר כך במשך שנים רבות עבדה במתפרה יחד עם זושקה, ושתיהן היוו צמד אורים ותומים בכל הקשור באופנה, גזירה ותפירה.

  תקופה קשה עברה עליה כאשר יעקב, בעלה, נאסר עם חברים נוספים בעת חיפוש הנשק בחולדה בשנת 1943. ציפורה נשארה לבדה עם בנה יגאל וכתוצאה מזה חלתה ונאלצה מאוחר יותר לנסוע לארה"ב לצורך טיפול רפואי למשך שנה.

  בראיון מוקלט שערך עימה לונק לפני שנים רבות היא אומרת: "אף פעם לא התחרטתי על הדרך שבה בחרתי לחיות. כי אני חייתי כאן תמיד לא רק בגלל האידיאולוגיה, אני ממש אוהבת את האנשים. יש לי כל כך הרבה חברים כאן, ואני אוהבת אותם והם אוהבים אותי, ולכן אני אף פעם לא לבד".

בת 83 הייתה במותה. יהא זיכרה ברוך.

 נועה עמית

תגובות

אין כרגע תגובות. היו הראשונים להגיב.

הוסיפו תגובה.

רק משתמשים רשומים יכולים להגיב.